לתשומת לב הציבור - האתר בבניה
נשמח לקבל הערות והצעות לשיפור. לצורך שמירת הפרטיות, רק משתמשים רשומים יכולים לצפות בהודעות.
    • קטגוריות
    • פוסטים אחרונים
    • פופולרי
    • הרשמה
    • התחברות

    [פורום גבאים] ( הנושא הוא.) Fwd: שלחו לי

    מתוזמן נעוץ נעול הועבר 2
    1 פוסטים 1 כותבים 0 צפיות 1 עוקבים
    טוען פוסטים נוספים
    • מהישן לחדש
    • מהחדש לישן
    • הכי הרבה הצבעות
    תגובה
    • תגובה כנושא
    התחברו כדי לפרסם תגובה
    נושא זה נמחק. רק משתמשים עם הרשאות מתאימות יוכלו לצפות בו.
    • ה
      הודעות ישנות מהקבוצה
      נערך לאחרונה על ידי

      מאת: בית המדרש משכן ישראל בית כנסת וספריה משכן ישראל g0527640056@gmail.com
      תאריך מקורי: 2024-12-26T15:53:58.000Z


      בס"ד

      בעת קריאת התורה ביום א' של חנוכה, התעוררתי לשאלה מעניינת:

      הבקר שהביאו הנשיאים לתכלית משיכת העגלות, שעליהם ישאו את הקרשים ושאר משאות
      בני גרשום ובני מררי, האם תמימים היו או בעלי מומין?

      מסברא היה נראה, כי בודאי הביאו תמימים, שהרי מי הוא זה שיביא נדבה כזו חשובה,
      מבהמות בעלי מום? ובפרט, שמטרת הנשיאים היתה להתנדב נדבה שתכפר על מה שהתעצלו
      במלאכת המשכן (ונחסרה אות משמם) ולכאורה ברור שהחפץ להראות את נדבת לבו, בודאי
      לא יביא בעלי מומין אלא מן המובחר שבבהמותיו...

      אך אליה וקוץ בה, שהרי המתפיס תמימין לבדק הבית עובר בלאו הבא מכלל עשה כמבואר
      בגמ' בפסחים (מב. ונפסק ברמב"ם פ"ה מהל' חרמין ה"ו), ומאחר ושוורים אלו נועדו
      לשאת את העגלות ולא למזבח, נמצא כי המקדישם לתכלית זו עובר בעשה זה.

      ומצאתי בס"ד שכבר עמד על כך מרן הגרי"ז (חידושי מרן רי"ז הלוי על התורה - פ'
      נשא) והביא ראיה לכך שהיו השוורים הללו תמימים, שהרי כך מבואר להדיא במדרש (במדבר
      רבה פרשה יב אות יח) "עד היכן היו קיימים ר' יודא בשם ר"ש בר ר' נחמן ור'
      חוניא בשם בר קפרא אמר עד שבגלגל שוורים זבחו והיכן הקריבום ר' אבא בר כהנא
      אמר בנוב הקריבום ר' אבהו אמר בגבעון הקריבום ר' חמא בר ר' חנינא אמר בבית
      העולמים הקריבום" ואם הקריבום אח"כ לקרבן ודאי תמימים היו, ומעתה צ"ע איך
      הקדישום והתפיסום בקדושת בדק הבית.

      ותירץ הגרי"ז דעל כרחך הוראת שעה היתה, עכת"ד.

      והשאלה והתמיהה העולה מן הדברים מתעצמת שבעתיים, וכי מפני מה נאמרה הוראת שעה
      זו, ואיזה טעם יש לה, ומה עלתה על דעתם של הנשיאים מעיקרא בעת שהקדישום
      והתפיסום לבדק הבית.

      ובפרט, שלכאורה מסדר הפסוקים ומדברי המדרש שם נראה, שרק לאחר מעשה הסכים הקב"ה
      עמהם במעשה זה, ומתחילה לא רצה משה רבינו לקבלם עד שאמר לו הקב"ה "קח מאתם",
      ומעתה צריך עיון שבעתיים מפני מה עשו כן, ולמה ועל מה נתחדשה "הוראת שעה" זו?

      
      פעמים רבות, ניצבים אנו בפני דילמה קשה בחיים. מצד אחד, נדמה לנו שהקב"ה מגלגל
      לפתחנו משימה שנועדה עבורנו, משימה שאין מישהו אחר שיכול לבצעה. ומצד שני,
      נדמה לנו ואולי אף ברור לנו, שאין בידינו למלא ולקיים את אותה משימה קשה, עד
      שהיצר משיאנו לאמר שכנראה אנו טועים בהנחה הראשונה, והתפקיד הזה איננו התפקיד
      שלנו.
      
      מצד שני, במצבים כאלו אנו שומעים קול ענות חלושה הבוקעת ועולה מפני האיש המסכן
      והחכם, הקורא תיגר נגד קולו הרועם של המלך הזקן והכסיל, ומתחנן על נפשנו לאמר
      "לך בכוחך זה, והושעת את ישראל", לא מפני שיש לך כח לעשות זאת, אלא מפני
      שהקב"ה גלגל לפתחך משימה זו, ושלך היא, ולא עליך המלאכה לגמור, אך אי אתה בן
      חורין להפטר ממנה...
      
      ועדיין מקננת בלבנו החשש, שמא ואולי, או אף קרוב לודאי... שלא נוכל לקיימה.
      
      וכאן באה התורה, ומגלה פרשה שלמה, פרשה מופלאה מאין כמוה:
      
      א. שבט לוי לא היו בשעבוד החומר והלבנים במצרים (שמות רבה ה טז).
      
      ב. שבט לוי ישבו ולמדו תורה במצרים (רמב"ן שמות ה ד).
      
      ג. הקרשים היו עשר אמות אורך, עוביין אמה ורחבן אמה וחצי.
      
      ד. היריעות שהיו על המשכן היו ארבעים אמה אורך ויותר, ורחבן היה עשרים ושמונה
      אמות ויותר (יריעות המשכן, יריעות האוהל. וכיסוי עור התחש היה שלושים אמה על
      עשר אמות). מתוך כך מבינים אנו כמה היה עצום משקלן של היריעות.
      
      ומעתה, כיצד אמורים אברכי כולל, שהורגלו כל ימיהם אך בהוויות אביי ורבא, לשאת
      משאות עצומים אלו, ממסע אחד למסע השני - בעת הליכתם במדבר? איך הטילו על אלו
      שלא הורגלו מימיהם לשאת משאות, את המשא העצום הזה, ובפרט שבעת הציווי לא ידעו
      עדיין שתהא הוראת שעה לשאת את המשאות על גבי עגלות, ופלא עצום הוא זה!
      
      אכן,
      
      בני גרשום ובני מררי שמעו את ציווי תפקידיהם ומשמרתם, ולא ערערו על כך כלל, כי
      סמוכים ובטוחים היו, שאם אמנם זו פקודתם, הרי שהקב"ה בודאי יתן להם כוחות
      ואמצעים לקיים את התפקיד שלהם על הצד הטוב ביותר...
      
      ומכאן למדים אנו מה רבה היתה בטחונם ומעלתם של שבט לוי, שמסרו את עצמם בתכלית
      לקיים את המשימה הנפלאה שהוטלה עליהם, מתוך בטחון מוחלט בבורא יתברך, שיתן להם
      כלים וכוחות למעלה מן הטבע ומחוץ לדרך הטבע, על מנת לקיים את המשימה הקשה
      שהוטלה עליהם...
      
      

      אילו היה הקב"ה מצווה בעת ציווי המשכן להכין עגלות לשאת משאות אלו, הנסיון של
      בני גרשום ובני מררי לא היתה גדולה כל כך. קבלת התפקיד לשאת את המשאות היתה
      כרוכה בהרבה פחות אמונה, ממה שהיתה אותה קבלה בהעדר ציווי זה, ומתוך כך התעצמו
      בני גרשום ומררי במידת אמונה זו, שאם הקב"ה נתן להם משימה כה קשה, בודאי שיתן
      להם את הכלים לבצע את המשימה.

      ועל כן שלח הקב"ה את העגלות בדרך לא דרך, בדרך המנוגדת להלכה הפסוקה, ומתוך
      התנדבות מחודשת כל כך של הנשיאים, שמתוך החידוש העצום שהיה בנדבה זו לא רצה
      משה רבינו לקבל מידם "באו ועמדו לפני המשכן ולא קיבל משה מהן עד שנאמר לו מפי
      הקדש קח מאתם הא הסכימה דעתן לדעת העליונה" (ספרי פיס' מה).

      ולא עוד, אלא שבשעה שאמר לו הקב"ה "קח מאתם" חשש משה רבינו שמא זכו הנשיאים
      לרוח הקודש, וניטלה ממנו וניתנה להם "היה משה מתירא שמא עברה ממנו רוח הקדש
      ושרתה על הנשיאים, א"ל הקב"ה אילו להם אמרתי להקריב, לא לך הייתי אומר שתאמר
      להם? הם התנדבו מעצמן, והיה משה מסרב לקחת מידם, א"ל המקום קח מאתם" (ילקו"ש
      רמז תשיג), ונמצא כי באמת נדבה מחודשת ומופלאה היתה נדבה זו, ולימוד גדול נכלל
      בפרשה זו:

      מלאכת משא המשכן הוטל על בני גרשום ובני מררי. את הכלים איך וכיצד לקיים...
      הקב"ה ישלח. מסר עצום ומוסר השכל נפלא יש כאן, שבמצבים שכאלו, עלינו ליטול על
      שכמנו את המשימה העומדת לפתחנו בתמימות גמורה, מתוך בטחון שהקב"ה ישלח לנו
      כלים לבצע את אותה משימה.

      וכדי להוכיח שמאת ה' היתה זאת, היו צריכים שאותם עגלות יתגלגלו לפתחם של בני
      גרשום ובני מררי בדרך לא דרך, באורח בלתי צפוי ובלתי הגיוני לחלוטין, באופן
      שיוכח מעל לכל ספק שהקב"ה בעצמו נתן בלבם רעיון מחודש שכזה, כדי שבני לוי
      יוכלו להשלים את המשימה שנטלו על עצמם באופן המעולה ביותר...

      דוקא נדבה זו המחודשת, והמנוגדת לכאורה לדין התורה, היא המוכיחה כי עלינו מוטל רק
      לקבל על עצמנו את התפקידים שהוטלו עלינו, ולגמור בלבנו לעשות הכל להשלים את
      אותן המשימות על הצד היותר טוב. הדאגה ל"איך" כבר אינה דאגתנו, ובמידה ואין
      לנו את הכלים הראויים, הקב"ה בכבודו ובעצמו ידאג לשלוח לנו את אותם הכלים
      בדרכיו המופלאים.

      במידה ואדם מתייצב הכן לשאת את משא הקודש המוטל לפתחו, ואף אם כתפיו דלים
      משאתו, אזי יזכה בודאי והקב"ה בכבודו ובעצמו ישלח לו "עגלות" לסייעו במלאכת
      הקודש, בדיוק כפי צרכיו וגודל משאיו - "איש כפי עבודתו".

      --

      --
      גבאי נכבד!
      אתה משתמש ונהנה מהפורום החשוב?
      תכיר טובה למנהל הפורום, שמשקיע מזמנו וכוחו להצלחת הפורום.
      וכל מי שעוסק בצרכי ציבור באמונה הקב''ה ישלם שכרו.
      לתמיכה בפורום גבאים
      כרטיס אשראי מאובטח או בהו''ק דרך נדרים פלוס-
      לחץ כאן. https://nedar.im/dkIR
      או בהעברה לבנק פאג''י (52) סניף 179 מ''ח 504211 ע''ש יוסף נברוצקי

      ‏קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'פורום גבאי בית הכנסת' בקבוצות Google.
      כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל FORUMGABOIM+unsubscribe@googlegroups.com.
      כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/FORUMGABOIM/CAOfmMN7BG_6GQMsRSK1icH6XBx8TTcyL1CM49JX342yn1yXc3Q%40mail.gmail.com.

      תגובה 1 תגובה אחרונה
      תגובה ציטוט
      • ה
        הודעות ישנות מהקבוצה
        נערך לאחרונה על ידי

        מאת: בית המדרש משכן ישראל בית כנסת וספריה משכן ישראל g0527640056@gmail.com
        תאריך מקורי: 2024-12-26T15:53:58.000Z


        בס"ד

        בעת קריאת התורה ביום א' של חנוכה, התעוררתי לשאלה מעניינת:

        הבקר שהביאו הנשיאים לתכלית משיכת העגלות, שעליהם ישאו את הקרשים ושאר משאות
        בני גרשום ובני מררי, האם תמימים היו או בעלי מומין?

        מסברא היה נראה, כי בודאי הביאו תמימים, שהרי מי הוא זה שיביא נדבה כזו חשובה,
        מבהמות בעלי מום? ובפרט, שמטרת הנשיאים היתה להתנדב נדבה שתכפר על מה שהתעצלו
        במלאכת המשכן (ונחסרה אות משמם) ולכאורה ברור שהחפץ להראות את נדבת לבו, בודאי
        לא יביא בעלי מומין אלא מן המובחר שבבהמותיו...

        אך אליה וקוץ בה, שהרי המתפיס תמימין לבדק הבית עובר בלאו הבא מכלל עשה כמבואר
        בגמ' בפסחים (מב. ונפסק ברמב"ם פ"ה מהל' חרמין ה"ו), ומאחר ושוורים אלו נועדו
        לשאת את העגלות ולא למזבח, נמצא כי המקדישם לתכלית זו עובר בעשה זה.

        ומצאתי בס"ד שכבר עמד על כך מרן הגרי"ז (חידושי מרן רי"ז הלוי על התורה - פ'
        נשא) והביא ראיה לכך שהיו השוורים הללו תמימים, שהרי כך מבואר להדיא במדרש (במדבר
        רבה פרשה יב אות יח) "עד היכן היו קיימים ר' יודא בשם ר"ש בר ר' נחמן ור'
        חוניא בשם בר קפרא אמר עד שבגלגל שוורים זבחו והיכן הקריבום ר' אבא בר כהנא
        אמר בנוב הקריבום ר' אבהו אמר בגבעון הקריבום ר' חמא בר ר' חנינא אמר בבית
        העולמים הקריבום" ואם הקריבום אח"כ לקרבן ודאי תמימים היו, ומעתה צ"ע איך
        הקדישום והתפיסום בקדושת בדק הבית.

        ותירץ הגרי"ז דעל כרחך הוראת שעה היתה, עכת"ד.

        והשאלה והתמיהה העולה מן הדברים מתעצמת שבעתיים, וכי מפני מה נאמרה הוראת שעה
        זו, ואיזה טעם יש לה, ומה עלתה על דעתם של הנשיאים מעיקרא בעת שהקדישום
        והתפיסום לבדק הבית.

        ובפרט, שלכאורה מסדר הפסוקים ומדברי המדרש שם נראה, שרק לאחר מעשה הסכים הקב"ה
        עמהם במעשה זה, ומתחילה לא רצה משה רבינו לקבלם עד שאמר לו הקב"ה "קח מאתם",
        ומעתה צריך עיון שבעתיים מפני מה עשו כן, ולמה ועל מה נתחדשה "הוראת שעה" זו?

        
        פעמים רבות, ניצבים אנו בפני דילמה קשה בחיים. מצד אחד, נדמה לנו שהקב"ה מגלגל
        לפתחנו משימה שנועדה עבורנו, משימה שאין מישהו אחר שיכול לבצעה. ומצד שני,
        נדמה לנו ואולי אף ברור לנו, שאין בידינו למלא ולקיים את אותה משימה קשה, עד
        שהיצר משיאנו לאמר שכנראה אנו טועים בהנחה הראשונה, והתפקיד הזה איננו התפקיד
        שלנו.
        
        מצד שני, במצבים כאלו אנו שומעים קול ענות חלושה הבוקעת ועולה מפני האיש המסכן
        והחכם, הקורא תיגר נגד קולו הרועם של המלך הזקן והכסיל, ומתחנן על נפשנו לאמר
        "לך בכוחך זה, והושעת את ישראל", לא מפני שיש לך כח לעשות זאת, אלא מפני
        שהקב"ה גלגל לפתחך משימה זו, ושלך היא, ולא עליך המלאכה לגמור, אך אי אתה בן
        חורין להפטר ממנה...
        
        ועדיין מקננת בלבנו החשש, שמא ואולי, או אף קרוב לודאי... שלא נוכל לקיימה.
        
        וכאן באה התורה, ומגלה פרשה שלמה, פרשה מופלאה מאין כמוה:
        
        א. שבט לוי לא היו בשעבוד החומר והלבנים במצרים (שמות רבה ה טז).
        
        ב. שבט לוי ישבו ולמדו תורה במצרים (רמב"ן שמות ה ד).
        
        ג. הקרשים היו עשר אמות אורך, עוביין אמה ורחבן אמה וחצי.
        
        ד. היריעות שהיו על המשכן היו ארבעים אמה אורך ויותר, ורחבן היה עשרים ושמונה
        אמות ויותר (יריעות המשכן, יריעות האוהל. וכיסוי עור התחש היה שלושים אמה על
        עשר אמות). מתוך כך מבינים אנו כמה היה עצום משקלן של היריעות.
        
        ומעתה, כיצד אמורים אברכי כולל, שהורגלו כל ימיהם אך בהוויות אביי ורבא, לשאת
        משאות עצומים אלו, ממסע אחד למסע השני - בעת הליכתם במדבר? איך הטילו על אלו
        שלא הורגלו מימיהם לשאת משאות, את המשא העצום הזה, ובפרט שבעת הציווי לא ידעו
        עדיין שתהא הוראת שעה לשאת את המשאות על גבי עגלות, ופלא עצום הוא זה!
        
        אכן,
        
        בני גרשום ובני מררי שמעו את ציווי תפקידיהם ומשמרתם, ולא ערערו על כך כלל, כי
        סמוכים ובטוחים היו, שאם אמנם זו פקודתם, הרי שהקב"ה בודאי יתן להם כוחות
        ואמצעים לקיים את התפקיד שלהם על הצד הטוב ביותר...
        
        ומכאן למדים אנו מה רבה היתה בטחונם ומעלתם של שבט לוי, שמסרו את עצמם בתכלית
        לקיים את המשימה הנפלאה שהוטלה עליהם, מתוך בטחון מוחלט בבורא יתברך, שיתן להם
        כלים וכוחות למעלה מן הטבע ומחוץ לדרך הטבע, על מנת לקיים את המשימה הקשה
        שהוטלה עליהם...
        
        

        אילו היה הקב"ה מצווה בעת ציווי המשכן להכין עגלות לשאת משאות אלו, הנסיון של
        בני גרשום ובני מררי לא היתה גדולה כל כך. קבלת התפקיד לשאת את המשאות היתה
        כרוכה בהרבה פחות אמונה, ממה שהיתה אותה קבלה בהעדר ציווי זה, ומתוך כך התעצמו
        בני גרשום ומררי במידת אמונה זו, שאם הקב"ה נתן להם משימה כה קשה, בודאי שיתן
        להם את הכלים לבצע את המשימה.

        ועל כן שלח הקב"ה את העגלות בדרך לא דרך, בדרך המנוגדת להלכה הפסוקה, ומתוך
        התנדבות מחודשת כל כך של הנשיאים, שמתוך החידוש העצום שהיה בנדבה זו לא רצה
        משה רבינו לקבל מידם "באו ועמדו לפני המשכן ולא קיבל משה מהן עד שנאמר לו מפי
        הקדש קח מאתם הא הסכימה דעתן לדעת העליונה" (ספרי פיס' מה).

        ולא עוד, אלא שבשעה שאמר לו הקב"ה "קח מאתם" חשש משה רבינו שמא זכו הנשיאים
        לרוח הקודש, וניטלה ממנו וניתנה להם "היה משה מתירא שמא עברה ממנו רוח הקדש
        ושרתה על הנשיאים, א"ל הקב"ה אילו להם אמרתי להקריב, לא לך הייתי אומר שתאמר
        להם? הם התנדבו מעצמן, והיה משה מסרב לקחת מידם, א"ל המקום קח מאתם" (ילקו"ש
        רמז תשיג), ונמצא כי באמת נדבה מחודשת ומופלאה היתה נדבה זו, ולימוד גדול נכלל
        בפרשה זו:

        מלאכת משא המשכן הוטל על בני גרשום ובני מררי. את הכלים איך וכיצד לקיים...
        הקב"ה ישלח. מסר עצום ומוסר השכל נפלא יש כאן, שבמצבים שכאלו, עלינו ליטול על
        שכמנו את המשימה העומדת לפתחנו בתמימות גמורה, מתוך בטחון שהקב"ה ישלח לנו
        כלים לבצע את אותה משימה.

        וכדי להוכיח שמאת ה' היתה זאת, היו צריכים שאותם עגלות יתגלגלו לפתחם של בני
        גרשום ובני מררי בדרך לא דרך, באורח בלתי צפוי ובלתי הגיוני לחלוטין, באופן
        שיוכח מעל לכל ספק שהקב"ה בעצמו נתן בלבם רעיון מחודש שכזה, כדי שבני לוי
        יוכלו להשלים את המשימה שנטלו על עצמם באופן המעולה ביותר...

        דוקא נדבה זו המחודשת, והמנוגדת לכאורה לדין התורה, היא המוכיחה כי עלינו מוטל רק
        לקבל על עצמנו את התפקידים שהוטלו עלינו, ולגמור בלבנו לעשות הכל להשלים את
        אותן המשימות על הצד היותר טוב. הדאגה ל"איך" כבר אינה דאגתנו, ובמידה ואין
        לנו את הכלים הראויים, הקב"ה בכבודו ובעצמו ידאג לשלוח לנו את אותם הכלים
        בדרכיו המופלאים.

        במידה ואדם מתייצב הכן לשאת את משא הקודש המוטל לפתחו, ואף אם כתפיו דלים
        משאתו, אזי יזכה בודאי והקב"ה בכבודו ובעצמו ישלח לו "עגלות" לסייעו במלאכת
        הקודש, בדיוק כפי צרכיו וגודל משאיו - "איש כפי עבודתו".

        --

        --
        גבאי נכבד!
        אתה משתמש ונהנה מהפורום החשוב?
        תכיר טובה למנהל הפורום, שמשקיע מזמנו וכוחו להצלחת הפורום.
        וכל מי שעוסק בצרכי ציבור באמונה הקב''ה ישלם שכרו.
        לתמיכה בפורום גבאים
        כרטיס אשראי מאובטח או בהו''ק דרך נדרים פלוס-
        לחץ כאן. https://nedar.im/dkIR
        או בהעברה לבנק פאג''י (52) סניף 179 מ''ח 504211 ע''ש יוסף נברוצקי

        ‏קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'פורום גבאי בית הכנסת' בקבוצות Google.
        כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל FORUMGABOIM+unsubscribe@googlegroups.com.
        כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/FORUMGABOIM/CAOfmMN7BG_6GQMsRSK1icH6XBx8TTcyL1CM49JX342yn1yXc3Q%40mail.gmail.com.

        תגובה 1 תגובה אחרונה
        תגובה ציטוט

        שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.

        נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.

        בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗

        הרשמה התחברות
        • פוסט ראשון
          פוסט אחרון