[פורום גבאים] (הנושא הוא) מי יכול לשלוח לי את חומש פר' אמור והפטרה לצורך הדפסה לחוברת

[יוחנן דינקל]

מאת: יוחנן דינקל d0527653@gmail.com
תאריך מקורי: 2026-04-29T11:51:21.000Z

---

עדיף עם רשי

--
גבאי נכבד!
אתה משתמש ונהנה מהפורום החשוב?
תכיר טובה למנהל הפורום, שמשקיע מזמנו וכוחו להצלחת הפורום.
וכל מי שעוסק בצרכי ציבור באמונה הקב''ה ישלם שכרו.
לתמיכה בפורום גבאים
כרטיס אשראי מאובטח או בהו''ק דרך נדרים פלוס-
לחץ כאן. https://www.matara.pro/nedarimplus/online/?mosad=7014002
או בהעברה לבנק פאג''י (52) סניף 179 מ''ח 504211 ע''ש יוסף נברוצקי

‏קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'פורום גבאי בית הכנסת' בקבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל FORUMGABOIM+unsubscribe@googlegroups.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/FORUMGABOIM/CADLv7CeHAza4TwUWuLGGzQbgcL%2B3hs-o-Hi8HicpHX6GwEohRQ%40mail.gmail.com.

[יוחנן דינקל]

מאת: יוחנן דינקל d0527653@gmail.com
תאריך מקורי: 2026-04-29T11:51:21.000Z

---

עדיף עם רשי

--
גבאי נכבד!
אתה משתמש ונהנה מהפורום החשוב?
תכיר טובה למנהל הפורום, שמשקיע מזמנו וכוחו להצלחת הפורום.
וכל מי שעוסק בצרכי ציבור באמונה הקב''ה ישלם שכרו.
לתמיכה בפורום גבאים
כרטיס אשראי מאובטח או בהו''ק דרך נדרים פלוס-
לחץ כאן. https://www.matara.pro/nedarimplus/online/?mosad=7014002
או בהעברה לבנק פאג''י (52) סניף 179 מ''ח 504211 ע''ש יוסף נברוצקי

‏קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'פורום גבאי בית הכנסת' בקבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל FORUMGABOIM+unsubscribe@googlegroups.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/FORUMGABOIM/CADLv7CeHAza4TwUWuLGGzQbgcL%2B3hs-o-Hi8HicpHX6GwEohRQ%40mail.gmail.com.

[הודעות ישנות מהקבוצה]

מאת: יוסי mh0737961890@gmail.com
תאריך מקורי: 2026-04-29T12:59:23.000Z

---

רש"י
ויקרא - רש''י

פרשת אמור <#פרשת אמור!>

ויקרא פרק-כא <#ויקרא פרק-כא!>

{א} <#ויקרא פרק-כא-{א}!> אמור אל הכהנים. אמור, ואמרת, להזהיר * (א)*
גדולים על הקטנים (יבמות קיד. ת"כ פרשתא א, א.): בני אהרן. יכול חללים,
תלמוד לומר * (ב)* הכהנים: בני אהרן. אף בעלי מומין במשמע: בני אהרן. ולא
בנות אהרן (קידושין לה:): לא יטמא בעמיו. בעוד שהמת * (ג)* בתוך עמיו, יצא
מת * (ד)* מצוה (ת"כ שם ג.): {ב} <#ויקרא פרק-כא-{ב}!> כי אם לשארו. אין
שארו אלא * (ה)* אשתו (שם ד.): {ג} <#ויקרא פרק-כא-{ג}!> הקרובה. לרבות את

• (ו)* הארוסה (שם יב. יבמות ס.): אשר לא היתה לאיש. למשכב: לה יטמא.
• (ז)* מצוה (ת"כ שם): {ד} <#ויקרא פרק-כא-{ד}!> לא יטמא בעל בעמיו להחלו.
  לא יטמא לאשתו פסולה שהוא מחולל בה בעודה עמו (שם טו.), וכן פשוטו של מקרא לא
  יטמא בעל בשארו, בעוד שהיא בתוך עמיו שיש לה קוברין, שאינה מת מצוה, ובאיזה
  שאר אמרתי, באותו שהיא להחלו, להתחלל הוא מכהונתו: {ה} <#ויקרא פרק-כא-{ה}!> לא
  יקרחו קרחה. על מת, * (ח)* והלא אף ישראל הוזהרו על כך, אלא לפי שנאמר
  בישראל (קידושין
  לו. מכות כ) בין עיניכם, (דברים יד, א.) יכול לא יהא חייב על כל הראש, תלמוד
  לומר בראשם, וילמדו ישראל מהכהנים בגזרה שוה, נאמר כאן קרחה ונאמר להלן בישראל
  קרחה, מה כאן כל הראש * (ט)* אף להלן כל הראש במשמע, כל מקום שיקרח בראש, ומה
  להלן על מת, אף כאן על מת (ת"כ פרק א, ג. קידושין לו. מכות כ.): ופאת זקנם לא
  יגלחו. לפי שנאמר בישראל ולא תשחית (ויקרא יט, כז.), יכול לקטו במלקט * (י)*
  ורהיטני, לכך נאמר לא יגלחו, שאינו חייב אלא על דבר הקרוי גלוח ויש בו השחתה
  וזהו תער: ובבשרם לא ישרטו שרטת. לפי שנאמר בישראל ושרט לנפש לא תתנו (שם
  כח.), יכול שרט חמש שריטות לא יהא חייב אלא אחת, תלמוד לומר לא ישרטו שרטת,
  לחייב על כל שריטה ושריטה, * (כ)* שתיבה זו יתירה היא לדרוש, שהיה לו לכתוב לא
  ישרטו ואני יודע שהיא שרטת: {ו} <#ויקרא פרק-כא-{ו}!> קדושים יהיו. על
  כרחם יקדישום * (ל)* בית דין בכך (ת"כ פרק א, ו.): {ז} <#ויקרא פרק-כא-{ז}!>
  זונה. שנבעלה בעילת ישראל האסור לה, כגון חייבי כריתות או נתין או ממזר (יבמות
  סא:): חללה. שנולדה מן הפסולים שבכהונה (קידושין עז.), כגון בת אלמנה מכהן
  גדול, או בת גרושה וחלוצה מכהן הדיוט, (קידושין עז) וכן שנתחללה מן הכהונה על
  ידי ביאת אחד מן הפסולים * (מ)* לכהונה: {ח} <#ויקרא פרק-כא-{ח}!> וקדשתו.
  על כרחו, שאם לא רצה לגרש, הלקהו * (נ)* ויסרהו עד שיגרש (יבמות פח:): קדוש
  יהיה לך. נהוג בו קדושה לפתוח ראשון בכל דבר, ולברך ראשון בסעודה (ת"כ): {ט}
  <#ויקרא פרק-כא-{ט}!> כי תחל לזנות. כשתחלל על ידי זנות, * (ס)* שהיתה בה
  זיקת * (ע)* בעל, וזנתה או מן האירוסין או מן הנשואין, ורבותינו נחלקו
  בדבר (סנהדרין
  נא.), והכל מודים שלא דבר הכתוב בפנויה: את אביה היא מחללת. (סנהדרין נב)
  חללה ובזתה את כבודו, שאומרים עליו ארור שזו ילד, ארור שזו גדל (שם נב.): {י}
  <#ויקרא פרק-כא-{י}!> לא יפרע. לא יגדל פרע על אבל (ת"כ פרשתא ב, ג.),
• (פ)* ואיזהו גידול פרע יותר משלשים יום: {יא} <#ויקרא פרק-כא-{יא}!> ועל
  כל נפשת מת. באהל * (צ)* המת: נפשת מת. להביא רביעית דם מן * (ק)* המת
  שמטמא באהל (נזיר לח.): לאביו ולאמו לא יטמא. לא בא אלא להתיר * (ר)* לו, מת
  מצוה (שם מז: ת"כ שם ד.): {יב} <#ויקרא פרק-כא-{יב}!> ומן המקדש לא יצא.
  אינו הולך אחר המטה (ת"כ שם ה. סנהדרין יח.). ועוד מכאן למדו רבותינו שכהן
  גדול מקריב אונן, * (ש)* וכן משמעו, אף אם מתו אביו ואמו אינו צריך לצאת מן
  המקדש אלא עובד עבודה: ולא יחלל את מקדש. שאינו מחלל בכך את העבודה, שהתיר
  לו הכתוב, הא כהן הדיוט שעבד אונן חלל: {יד} <#ויקרא פרק-כא-{יד}!> וחללה.
  שנולדה מפסולי * (ת)* כהונה: {טו} <#ויקרא פרק-כא-{טו}!> ולא יחלל זרעו.
  הא אם נשא אחת מן הפסולות, זרעו הימנה חלל מדין קדושת * (א)* כהונה: {יז}
  <#ויקרא פרק-כא-{יז}!> לחם אלהיו. מאכל אלהיו, כל * (ב)* סעודה קרויה לחם,
  כמו עבד לחם רב (דניאל ה, א.): {יח} <#ויקרא פרק-כא-{יח}!> כי כל איש אשר
  בו מום לא יקרב. אינו דין * (ג)* שיקרב, כמו הקריבהו נא לפחתך (מלאכי א, ח.):*
  חרם.* שחוטמו שקוע בין שתי העינים, שכוחל שתי עיניו * (ד)* כאחת (בכורות מג:):
  שרוע. שאחד מאיבריו גדול מחבירו, עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה, או שוקו
  אחת ארוכה * (ה)* מחברתה: {כ} <#ויקרא פרק-כא-{כ}!> או גבן. שוריציול"ש
  בלע"ז, שגביני עיניו שערן ארוך ושוכב: או דק. שיש לו בעיניו דוק שקורין
  טיל"א (שם לח.), כמו הנוטה כדוק (ישעיה מ, כב.): או תבלל. דבר המבלבל את
  העין, כגון חוט לבן הנמשך מן הלבן ופוסק בסירא, שהוא עוגל המקיף את השחור
  שקוראים פרוניל"א, והחוט הזה פוסק את העוגל ונכנס בשחור. ותרגום תבלול חיליז,
  לשון חלזון, שהוא דומה לתולעת אותו החוט, וכן כינוהו חכמי ישראל במומי הבכור
  חלזון נחש * (ו)* עינב (שם): גרב וילפת. מיני שחין הם: גרב. זו החרס, שחין
  היבש מבפנים ומבחוץ: ילפת. היא חזזית המצרית, ולמה נקראת ילפת, שמלפפת
  והולכת עד יום המיתה, והוא לח מבחוץ ויבש מבפנים. ובמקום אחר קורא לגרב שחין
  הלח מבחוץ ויבש מבפנים, שנאמר ובגרב ובחרס (דברים כח, כז.), כשסמוך גרב אצל
  חרס קורא לילפת גרב, וכשהוא סמוך אצל ילפת קורא לחרס גרב, כך מפורש
  בבכורות (בכורות
  מא.): מרוח אשך. לפי התרגום מריס פחדין, * (ז)* שפחדיו מרוססים, שביצים שלו
  כתותין. פחדין כמו גידי פחדיו ישורגו (איוב מ, יז.): {כא} <#ויקרא
  פרק-כא-{כא}!> כל איש אשר בו מום. לרבות שאר * (ח)* מומין (ת"כ פרק ג,
  א.): מום
  בו. בעוד מומו בו פסול, הא אם עבר מומו כשר: לחם אלהיו. כל מאכל * (ט)*
  קרוי לחם: {כב} <#ויקרא פרק-כא-{כב}!> מקדשי הקדשים. אלו קדשי הקדשים: ומן
  הקדשים יאכל. אלו קדשים קלים, ואם נאמרו קדשי הקדשים, למה נאמרו קדשים קלים,
  אם לא נאמר הייתי אומר בקדשי הקדשים יאכל בעל מום, שמצינו שהותרו לזר, שאכל
  משה בשר המלואים, אבל בחזה ושוק של קדשים קלים לא יאכל, שלא מצינו זר חולק
  בהן, לכך נאמרו קדשים קלים (ת"כ פרק ג, ח.), כך מפורש בזבחים (קא:): {כג}
  <#ויקרא פרק-כא-{כג}!> אך אל הפרכת. להזות שבע הזאות * (י)* שעל הפרכת: ואל
  המזבח. החיצון. ושניהם הוצרכו להכתב, * (כ)* ומפורש בת"כ (שם י.):* ולא יחלל
  את מקדשי.* שאם עבד, עבודתו * (ל)* מחוללת להפסל: {כד} <#ויקרא פרק-כא-{כד}!>
  וידבר משה. המצוה הזאת: אל אהרן וגו' ואל כל בני ישראל. להזהיר בית דין
  על * (מ)* הכהנים (שם יב.).

<#NOTE1:ויקרא פרק-כא!>

---

ויקרא פרק-כב <#ויקרא פרק-כב!>

{ב} <#ויקרא פרק-כב-{ב}!> וינזרו. אין נזירה אלא פרישה, וכן הוא אומר
וינזר מאחרי (יחזקאל יד, ז.), נזורו אחור (ישעיה א, ד.), יפרשו מן הקדשים בימי
טומאתן. דבר אחר וינזרו מקדשי בני ישראל, אשר הם מקדישים לי ולא יחללו את שם
קדשי, סרס המקרא * (נ)* ודרשהו: אשר הם מקדישים לי. לרבות קדשי כהנים עצמן: {ג}
<#ויקרא פרק-כב-{ג}!> כל איש אשר יקרב. אין קריבה זו אלא אכילה, וכן מצינו
שנאמרה אזהרה אכילת קדשים בטומאה בלשון נגיעה, בכל קדש לא תגע, (ויקרא יב, ד.)
אזהרה לאוכל, ולמדוה רבותינו (זבחים לג:) מגזירה שוה. * (ס)* ואי אפשר לומר
שחייב על הנגיעה, שהרי נאמר כרת על האכילה בצו את אהרן שתי כריתות זו אצל זו,
ואם על הנגיעה חייב לא הוצרך לחייבו על האכילה, וכן נדרש בת"כ (פרשתא ד, ז.),
וכי יש נוגע חייב, אם כן מה תלמוד לומר יקרב, משיכשר להקרב, שאין חייבין עליו
משום טומאה, אלא אם כן קרבו מתיריו, * (ע)* ואם תאמר שלש כריתות בטומאת כהנים
למה, * (פ)* כבר נדרשו במס' שבועות (ז.) אחת לכלל, ואחת לפרט וכו': וטמאתו
עליו. וטומאת האדם עליו. יכול בבשר הכתוב מדבר וטומאתו של בשר עליו, ובטהור
שאכל את הטמא הכתוב מדבר, על כרחך ממשמעו אתה למד, במי שטומאתו פורחת ממנו

• (צ)* הכתוב מדבר, וזהו האדם שיש לו טהרה בטבילה: ונכרתה וגו'. יכול מצד זה
  לצד זה, יכרת ממקומו ויתיישב במקום אחר, תלמוד לומר אני ה', בכל מקום אני: {ד}
  <#ויקרא פרק-כב-{ד}!> בכל טמא נפש. במי שנטמא במת: {ה} <#ויקרא
  פרק-כב-{ה}!> בכל שרץ אשר יטמא לו. בשיעור הראוי לטמא (ת"כ פרק ד, ד.),
• (ק)* בכעדשה (ת"כ): או באדם. * (ר)* במת: אשר יטמא לו. כשיעורו לטמא,
• (ש)* וזהו כזית: לכל טומאתו. לרבות נוגע בזב, וזבה, * (ת)* נדה, ויולדת: {ו}
  <#ויקרא פרק-כב-{ו}!> נפש אשר תגע בו. באחד מן הטמאים * (א)* הללו: {ז}
  <#ויקרא פרק-כב-{ז}!> ואחר יאכל מן הקדשים. נדרש ביבמות (עד:) בתרומה,
  שמותר לאכלה * (ב)* בהערב השמש: מן הקדשים ולא כל הקדשים: {ח} <#ויקרא
  פרק-כב-{ח}!> נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה. לענין הטומאה הזהיר כאן, * (ג)*
  שאם אכל נבלת עוף טהור שאין לה טומאת מגע ומשא, * (ד)* אלא טומאת אכילה בבית
  הבליעה, אסור לאכול בקדשים, וצריך לומר וטרפה, מי שיש במינו טרפה, יצא נבלת
  עוף טמא שאין במינו טרפה: {ט} <#ויקרא פרק-כב-{ט}!> ושמרו את משמרתי.
  מלאכול תרומה * (ה)* בטומאת הגוף: ומתו בו. למדנו שהיא מיתה * (ו)* בידי
  שמים (סנהדרין פג.): {י} <#ויקרא פרק-כב-{י}!> לא יאכל קדש. בתרומה הכתוב
  מדבר, שכל הענין דבר בה (שם פג:): תושב כהן ושכיר. תושבו של כהן ושכירו,
• (ז)* לפיכך תושב זה נקוד פתח, לפי שהוא דבוק, ואיזהו תושב, זה נרצע שהוא
  קנוי לו עד היובל, ואיזהו שכיר, זה קנוי קנין שנים שיוצא בשש, * (ח)* בא הכתוב
  ולמדך כאן, שאין גופו קנוי לאדוניו לאכול בתרומתו: {יא} <#ויקרא
  פרק-כב-{יא}!> וכהן כי יקנה נפש. עבד כנעני שקנוי * (ט)* לגופו: ויליד
  ביתו. אלו בני השפחות, ואשת כהן אוכלת בתרומה מן המקרא הזה, שאף הוא קנין
  כספו, ועוד למד ממקרא אחר כל טהור בביתך וגו' בספרי (קרח יז.): {יב} <#ויקרא
  פרק-כב-{יב}!> לאיש זר. ללוי * (י)* וישראל: {יג} <#ויקרא
  פרק-כב-{יג}!> אלמנה
  וגרושה. מן האיש הזר: וזרע אין לה. ממנו * (כ)* : ושבה. הא אם יש לה זרע
  ממנו, * (ל)* אסורה בתרומה כל זמן שהזרע * (מ)* קיים (יבמות פז.): וכל זר לא
  יאכל בו. לא בא אלא להוציא את האונן שמותר בתרומה, זרות אמרתי לך, ולא
  אנינות: {יד} <#ויקרא פרק-כב-{יד}!> כי יאכל קדש. * (נ)* תרומה: ונתן
  לכהן את הקדש. דבר הראוי להיות קדש, * (ס)* שאינו פורע לו מעות, אלא פירות של
  חולין, והן נעשין תרומה: {טו} <#ויקרא פרק-כב-{טו}!> ולא יחללו וגו'.
  להאכילם לזרים: {טז} <#ויקרא פרק-כב-{טז}!> והשיאו אותם. את עצמם יטענו
  עון באכלם את קדשיהם, שהובדלו לשם תרומה וקדשו, ונאסרו עליהם. ואונקלוס שתרגם
  במיכלהון בסואבא, שלא לצורך * (ע)* תרגמו כן:* והשיאו אותם.* זה אחד מג' אתים
  שהיה רבי ישמעאל דורש בתורה שמדברים באדם עצמו, וכן ביום מלאת ימי נזרו יביא
  אותו (במדבר ו, יג.), הוא יביא את עצמו, וכן ויקבור אותו בגיא (דברים לד, ו.),
  הוא קבר את עצמו, כך נדרש בספרי (נשא לב.): {יח} <#ויקרא פרק-כב-{יח}!>
  נדריהם. (חולין ב) הרי * (פ)* עלי (חולין קלט.): נדבותם. הרי * (צ)* זו: {יט}
  <#ויקרא פרק-כב-{יט}!> לרצונכם. הביאו דבר הראוי לרצות אתכם לפני, שיהא לכם
  לרצון, אפיישמנ"ט בלע"ז. ואיזהו הראוי לרצון: תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים.
  אבל בעולת העוף אין צריך תמות וזכרות, ואינו נפסל במום, אלא בחסרון אבר: {כא}
  <#ויקרא פרק-כב-{כא}!> לפלא נדר. להפריש * (ק)* בדיבורו: {כב} <#ויקרא
  פרק-כב-{כב}!> עורת. שם דבר של מום, * (ר)* עורון בלשון נקבה, שלא יהא בו
  מום של עורת: או שבור. לא * (ש)* יהיה: חרוץ. ריס של עין שנסדק או
  שנפגם (בכורות
  לח.), וכן שפתו שנסדקה או נפגמה (שם לט.): יבלת. ורוא"ה בלע"ז: גרב. מין
  חזזית, וכן ילפת ולשון ילפת כמו וילפת שמשון (שופטים טז, כט.), שאחוזה בו עד
  יום מיתה, שאין לה רפואה: לא תקריבו. שלשה פעמים, להזהיר על הקדשן, ועל
  שחיטתן, ועל זריקת דמן (תמור' ו:): ואשה לא תתנו. אזהרת הקטרתן: {כג}
  <#ויקרא פרק-כב-{כג}!> שרוע. אבר גדול מחבירו: קלוט. פרסותיו * (ת)*
  קלוטות: נדבה תעשה אתו. לבדק הבית: ולנדר. למזבח: לא ירצה. איזה הקדש בא
  לרצות, הוי אומר זה * (א)* הקדש המזבח (ת"כ פרק ז, ו.): {כד} <#ויקרא
  פרק-כב-{כד}!> ומעוך וכתות ונתוק וכרות. בביצים או בגיד: מעוך. ביציו
  מעוכין ביד: כתות. כתושים יותר ממעוך (בכורות לט:): נתוק. תלושין ביד עד
  שנפסקו חוטים שתלויים בהן, אבל נתונים הם בתוך הכיס, והכיס לא נתלש: וכרות.
  כרותין בכלי ועודן בכיס: ומעוך. תרגומו ודמריס, זה לשונו בארמית, לשון
  כתישה: וכתות. תרגומו ודרסיס, כמו הבית הגדול רסיסים (עמוס ו, יא.), בקיעות
  דקות, וכן קנה המרוסס: ובארצכם לא תעשו. דבר זה לסרס שום בהמה וחיה ואפילו
  טמאה, * (ב)* לכך נאמר בארצכם, לרבות כל אשר בארצכם, שאי אפשר לומר לא נצטוו
  על הסרוס אלא בארץ, * (ג)* שהרי סרוס חובת הגוף הוא, וכל חובת הגוף נוהגת בין
  בארץ בין בחוצה לארץ: {כה} <#ויקרא פרק-כב-{כה}!> ומיד בן נכר. נכרי שהביא
  קרבן ביד כהן להקריבו לשמים לא תקריבו לו בעל מום, * (ד)* ואף על פי שלא נאסרו
  בעלי מומים לקרבן בני נח אלא אם כן מחוסרי אבר, זאת נוהגת בבמה שבשדות, (תמורה
  ז.) אבל על המזבח שבמשכן לא תקריבוה, אבל תמימה תקבלו מהם, לכך נאמר למעלה איש
  איש, לרבות את הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל (חולין יג:): משחתם.
  חבולהון: לא ירצו לכם. לכפר * (ה)* עליכם: {כז} <#ויקרא פרק-כב-{כז}!> כי
  יולד. פרט ליוצא דופן: {כח} <#ויקרא פרק-כב-{כח}!> אתו ואת בנו. נוהג
  בנקבה, שאסור לשחוט האם והבן או * (ו)* הבת, ואינו נוהג בזכרים, * (ז)* ומותר
  לשחוט האב והבן (ת"כ פרק ח, א. חולין עח:): אתו ואת בנו. אף בנו ואותו * (ח)*
  במשמע (חולין פב.): {כט} <#ויקרא פרק-כב-{כט}!> לרצנכם תזבחו. תחלת
  זביחתכם הזהרו שתהא לרצון לכם, ומהו הרצון: ביום ההוא יאכל. לא בא להזהיר
  אלא שתהא שחיטה על מנת כן, אל תשחוטוהו על מנת לאכלו למחר, שאם תחשבו בו מחשבת
  פסול לא יהא לכם לרצון. דבר אחר לרצונכם, לדעתכם, מכאן למתעסק שפסול בשחיטת
  קדשים, ואף על פי שפרט בנאכלים לשני ימים, * (ט)* חזר ופרט בנאכלין ליום אחד,
  שתהא זביחתן על מנת לאכלן בזמנן: {ל} <#ויקרא פרק-כב-{ל}!> ביום ההוא יאכל.
  לא בא להזהיר אלא שתהא שחיטה על מנת כן, שאם לקבוע לה זמן אכילה, כבר כתיב
  ובשר זבח תודת שלמיו וגו' (ויקרא ז, טו.): אני ה'. דע מי גזר על הדבר ואל
  יקל בעיניך: {לא} <#ויקרא פרק-כב-{לא}!> ושמרתם. זו * (י)* המשנה (ת"כ פרק
  ט, ג.): ועשיתם. זה המעשה: {לב} <#ויקרא פרק-כב-{לב}!> ולא תחללו. לעבור
  על דברי מזידין. * (כ)* ממשמע שנאמר ולא תחלל, מה תלמוד לומר ונקדשתי, * (ל)*
  מסור עצמך וקדש שמי, יכול ביחיד, תלמוד לומר בתוך בני ישראל, וכשהוא מוסר עצמו
  ימסור עצמו על מנת למות, שכל המוסר עצמו על מנת הנס, אין עושין לו נס, שכן
  מצינו בחנניה מישאל ועזריה שלא מסרו עצמן על מנת הנס שנאמר והן לא ידיע להוא
  לך מלכא וגו' (דניאל ג, יח.), מציל ולא מציל ידיע להוי לך וגו': {לג} <#ויקרא
  פרק-כב-{לג}!> המוציא אתכם. על מנת כן: אני ה'. נאמן לשלם שכר:

<#NOTE1:ויקרא פרק-כב!>

---

ויקרא פרק-כג <#ויקרא פרק-כג!>

{ב} <#ויקרא פרק-כג-{ב}!> דבר אל בני ישראל וגו' מועדי ה'. עשה מועדות
שיהיו ישראל מלומדין בהם, שמעברים את השנה * (מ)* על גליות שנעקרו ממקומם
לעלות לרגל ועדיין לא הגיעו לירושלים: {ג} <#ויקרא פרק-כג-{ג}!> ששת ימים.
מה ענין שבת אצל מועדות, ללמדך שכל המחלל את המועדות, מעלין עליו כאילו חלל את
השבתות, וכל המקיים את המועדות, מעלין עליו כאלו קיים את השבתות: {ד} <#ויקרא
פרק-כג-{ד}!> אלה מועדי ה'. למעלה מדבר בעבור שנה וכאן מדבר * (נ)* בקדוש
החדש: {ה} <#ויקרא פרק-כג-{ה}!> בין הערבים. משש שעות * (ס)* ולמעלה: פסח
לה'. הקרבת * (ע)* קרבן ששמו פסח: {ח} <#ויקרא פרק-כג-{ח}!> והקרבתם אשה
וגו'. הם המוספין האמורים בפרשת פנחס, ולמה נאמרו כאן, לומר לך שאין המוספין
מעכבין זה את זה: והקרבתם אשה לה'. מכל מקום, אם אין פרים, הבא אילים, ואם
אין פרים ואילים, הבא כבשים: שבעת ימים. כל מקום שנאמר שבעת, שם דבר הוא
שבוע של ימים, * (פ)* שטיינ"א בלע"ז, וכן כל לשון שמונת, ששת, חמשת, שלשת: מלאכת
עבודה. אפילו מלאכות החשובות לכם עבודה וצורך שיש חסרון כיס בבטלה שלהן, כגון
דבר האבד, כך הבנתי מתורת כהנים (פרשתא יב, ח.), דקתני יכול אף חולו של מועד
יהא אסור במלאכת עבודה * (צ)* וכו': {י} <#ויקרא פרק-כג-{י}!> ראשית
קצירכם. שתהא ראשונה * (ק)* לקציר: עומר. עשירית האיפה, כך היתה * (ר)*
שמה, כמו וימודו בעומר (שמות טז, יח.): {יא} <#ויקרא פרק-כג-{יא}!> והניף.
כל תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד, * (ש)* מוליך ומביא לעצור רוחות רעות, מעלה
ומוריד לעצור * (ת)* טללים רעים (מנחות סב.): לרצנכם. אם תקריבו כמשפט זה
יהיה לרצון לכם: ממחרת השבת. ממחרת יום טוב הראשון של פסח, שאם אתה אומר שבת
בראשית * (א)* אי אתה * (ב)* יודע איזהו (שם סו.): {יב} <#ויקרא
פרק-כג-{יב}!> ועשיתם. כבש. חובה לעומר * (ג)* הוא בא: {יג} <#ויקרא
פרק-כג-{יג}!> ומנחתו. מנחת * (ד)* נסכיו: שני עשרנים. כפולה היתה: ונסכו
יין רביעית ההין. אף על פי שמנחתו כפולה, אין נסכיו כפולים (מנחות פט.): {יד}
<#ויקרא פרק-כג-{יד}!> וקלי. קמח עשוי מכרמל רך שמייבשין אותו בתנור:
וכרמל. הן קליות שקורין גרניילי"ש: בכל משבתיכם. נחלקו בו חכמי ישראל (קידושין
לז.), יש שלמדו מכאן, שהחדש נוהג בחוצה לארץ, ויש אומרים, לא בא אלא ללמד שלא
נצטוו על החדש אלא לאחר ירושה וישיבה משכבשו וחלקו: {טו} <#ויקרא
פרק-כג-{טו}!> ממחרת השבת. ממחרת יום טוב: תמימות תהיינה. מלמד שמתחיל
ומונה מבערב, שאם לא כן אינן תמימות: {טז} <#ויקרא פרק-כג-{טז}!> השבת
השביעת. כתרגומו שבועתא * (ה)* שביעתא: עד ממחרת השבת השביעת תספרו. ולא עד
בכלל, והן ארבעים ותשעה יום: חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'. ביום החמשים

• (ו)* תקריבוה. ואומר אני זהו מדרשו, אבל פשוטו עד ממחרת השבת השביעית שהוא
  יום חמשים תספרו, ומקרא מסורס הוא: מנחה חדשה. היא המנחה הראשונה שהובאה מן
  החדש, ואם תאמר הרי קרבה מנחת העומר, אינה כשאר כל המנחות שהיא באה * (ז)* מן
  השעורים: {יז} <#ויקרא פרק-כג-{יז}!> ממושבותיכם. ולא מחוצה לארץ: לחם
  תנופה. לחם תרומה המורם לשם גבוה, * (ח)* וזו היא המנחה החדשה האמורה למעלה:
  בכורים. ראשונה לכל המנחות, אף למנחת קנאות הבאה מן השעורים * (ט)* לא תקרב
  מן החדש קודם לשתי הלחם: {יח} <#ויקרא פרק-כג-{יח}!> על הלחם. בגלל הלחם,
  חובה * (י)* ללחם: ומנחתם ונסכיהם. כמשפט מנחה ונסכים המפורשים בכל בהמה
  בפרשת נסכים, ג' עשרונים לפר, וב' עשרונים לאיל, ועשרון לכבש, זו היא המנחה.
  והנסכים, חצי ההין לפר, ושלישית ההין לאיל, ורביעית ההין לכבש (במדבר טו, ד-ז
  ט-י.): {יט} <#ויקרא פרק-כג-{יט}!> ועשיתם שעיר עזים. יכול ז' כבשים
  והשעיר האמורים כאן הם ז' הכבשים והשעיר האמורים בחומש הפקודים, כשאתה מגיע
  אצל פרים ואילים אינן הם, * (כ)* אמור מעתה אלו לעצמן ואלו לעצמן, אלו קרבו
  בגלל הלחם ואלו למוספין (ת"כ פרק יג, ו. מנחות מה:): {כ} <#ויקרא
  פרק-כג-{כ}!> והניף הכהן אותם תנופה. מלמד שטעונין תנופה מחיים (מנחות סב.),
• (ל)* יכול כולם, תלמוד לומר על שני כבשים: קדש יהיו. לפי ששלמי יחיד קדשים
  קלים, הוזקק לומר בשלמי צבור * (מ)* שהם קדשי קדשים: {כב} <#ויקרא
  פרק-כג-{כב}!> ובקצרכם. חזר ושנה, לעבור עליהם בשני לאוין. אמר רבי אבדימי
  ברבי יוסף, מה ראה הכתוב ליתנם באמצע הרגלים, פסח ועצרת מכאן, וראש השנה ויום
  הכפורים וחג מכאן, ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי, מעלין עליו
  כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנותיו בתוכו: תעזב. הנח לפניהם, והם
  ילקטו ואין לך לסייע לאחד מהם: אני ה' אלהיכם. נאמן לשלם שכר: {כד} <#ויקרא
  פרק-כג-{כד}!> זכרון תרועה. זכרון פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות (ר"ה לב.),
• (נ)* לזכור לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל: {כה} <#ויקרא
  פרק-כג-{כה}!> והקרבתם
  אשה. המוספים האמורים בחומש הפקודים: {כז} <#ויקרא פרק-כג-{כז}!> אך. כל
  אכין ורקין שבתורה מיעוטין, מכפר הוא לשבים ואינו מכפר לשאינם שבים: {ל}
  <#ויקרא פרק-כג-{ל}!> והאבדתי. לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מה
  הוא, כשהוא אומר והאבדתי, למד על הכרת שאינו אלא אבדן: {לא} <#ויקרא
  פרק-כג-{לא}!> כל מלאכה וגו'. לעבור עליו בלאוין הרבה, או להזהיר על מלאכת
  לילה * (ס)* כמלאכת יום: {לה} <#ויקרא פרק-כג-{לה}!> מקרא קדש. [ביוה"כ]
  קדשהו בכסות נקיה ובתפלה, * (ע)* ובשאר ימים טובים, במאכל ובמשתה ובכסות נקיה
  ובתפלה: {לו} <#ויקרא פרק-כג-{לו}!> עצרת היא. עצרתי אתכם אצלי, כמלך
  שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להפטר אמר, בני, בבקשה
  מכם עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם: כל מלאכת עבודה. אפילו מלאכה
  שהיא עבודה לכם, שאם לא תעשוה יש חסרון כיס בדבר: לא תעשו. יכול אף חולו של
  מועד יהא אסור במלאכת עבודה, תלמוד לומר, היא: {לז} <#ויקרא פרק-כג-{לז}!> עלה
  ומנחה. (מנחות מד) מנחת נסכים הקריבה * (פ)* עם העולה (מנחות מד:): דבר יום
  ביומו. חוק הקצוב בחומש * (צ)* הפקודים: דבר יום ביומו. הא אם עבר יומו בטל
  קרבנו: {לט} <#ויקרא פרק-כג-{לט}!> אך בחמשה עשר יום תחגו. קרבן שלמים
  לחגיגה, יכול תדחה את השבת, תלמוד לומר, אך, הואיל ויש לה תשלומין כל
  שבעה: באספכם
  את תבואת הארץ. שיהא חדש שביעי זה בא בזמן אסיפה, מכאן שנצטוו לעבר את השנים
  שאם אין העבור, פעמים שהוא בא באמצע הקיץ או החורף: תחגו. שלמי חגיגה: שבעת
  ימים. אם לא הביא בזה יביא בזה, יכול יהא מביאן כל שבעה, תלמוד לומר וחגותם
  אותו, יום אחד במשמע, ולא יותר, ולמה נאמר שבעה, לתשלומין: {מ} <#ויקרא
  פרק-כג-{מ}!> פרי עץ הדר. עץ, שטעם עצו ופריו שוה (סוכה לה.): הדר. הדר
  באילנו משנה לשנה, * (ק)* וזהו אתרוג: כפת תמרים. חסר וי"ו, למד שאינה אלא
• (ר)* אחת: וענף עץ עבת. שענפיו קלועים כעבותות וכחבלים, וזהו הדס, העשוי
  כמין קליעה: {מב} <#ויקרא פרק-כג-{מב}!> האזרח. זה * (ש)* אזרח: בישראל.
  לרבות את הגרים (ת"כ פרק יז, ט.): {מג} <#ויקרא פרק-כג-{מג}!> כי בסכות
  הושבתי. ענני כבוד (סוכה יא:):

<#NOTE1:ויקרא פרק-כג!>

---

ויקרא פרק-כד <#ויקרא פרק-כד!>

{ב} <#ויקרא פרק-כד-{ב}!> צו את בני ישראל. זו פרשת מצות הנרות, ופרשת
ואתה תצוה לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן, לפרש צורך המנורה, וכן משמע ואתה
סופך לצוות את בני ישראל על כך: שמן זית זך. שלשה שמנים יוצאים מן הזית,
הראשון קרוי זך, והן מפורשים במנחות (דף פט.) ובת"כ (פרשתא יג, א.): תמיד.
מלילה ללילה, כמו עולת תמיד, שאינה אלא מיום ליום: {ג} <#ויקרא
פרק-כד-{ג}!> לפרכת
העדת. שלפני הארון, שהוא קרוי עדות. ורבותינו דרשו (שבת כב. ת"כ שם ט.), על
נר מערבי, שהוא עדות לכל באי עולם, שהשכינה שורה בישראל, שנותן בה שמן כמדת
חברותיה, וממנה היה מתחיל, ובה * (ת)* היה מסיים: יערוך אתו אהרן מערב עד
בוקר. יערוך אותו, עריכה הראויה למדת כל הלילה (ת"כ שם יא.), ושיערו חכמים,
חצי לוג לכל נר ונר, והן כדאי אף ללילי תקופת טבת, ומדה זו הוקבעה להם: {ד}
<#ויקרא פרק-כד-{ד}!> המנורה הטהרה. שהיא זהב טהור. דבר אחר על טהרה של
מנורה, שמטהרה ומדשנה תחלה מן האפר: {ו} <#ויקרא פרק-כד-{ו}!> שש המערכת.
שש חלות המערכה * (א)* האחת: השלחן הטהר. של זהב טהור. דבר אחר על טהרו של
שלחן, * (ב)* שלא יהיו הסניפין מגביהין את הלחם מעל * (ג)* גבי השלחן (ת"כ פרק
יח, ד.): {ז} <#ויקרא פרק-כד-{ז}!> ונתת על המערכת. על כל אחת משתי
המערכות, היו שני בזיכי לבונה, מלא * (ד)* קומץ לכל אחת: והיתה. הלבונה
הזאת: ללחם לאזכרה. שאין מן הלחם לגבוה כלום, אלא הלבונה נקטרת כשמסלקין
אותו בכל שבת ושבת, והיא לזכרון ללחם, שעל ידה הוא נזכר למעלה כקומץ, שהוא
אזכרה למנחה: {ט} <#ויקרא פרק-כד-{ט}!> והיתה. המנחה הזאת, שכל דבר הבא מן
התבואה, בכלל מנחה היא: ואכלהו. מוסב על הלחם, שהוא לשון זכר: {י} <#ויקרא
פרק-כד-{י}!> ויצא בן אשה ישראלית. (ת"כ) מהיכן יצא, רבי לוי אומר מעולמו

• (ה)* יצא, רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא, לגלג ואמר, ביום השבת יערכנו,
• (ו)* דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום שמא פת צוננת של תשעה ימים, בתמיה.
  ומתניתא אמרה (ת"כ פרשתא יד, א.), מבית דינו של משה יצא מחוייב, בא ליטע אהלו
  בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך לכאן, אמר להם מבני דן אני, אמרו לו איש על
  דגלו באותות לבית אבותם (במדבר ב, ב.) כתיב, נכנס לבית דינו של משה ויצא
  מחוייב עמד וגדף: בן איש מצרי. הוא המצרי * (ז)* שהרגו משה: בתוך בני
  ישראל. מלמד * (ח)* שנתגייר: וינצו במחנה. על עסקי המחנה: ואיש הישראלי.
  זה שכנגדו שמיחה בו * (ט)* מטע אהלו: {יא} <#ויקרא פרק-כד-{יא}!> ויקב.
  כתרגומו, ופריש שנקב שם המיוחד וגדף (סנהדרין נו.), והוא שם המפורש ששמע
  מסיני: ושם אמו שלומית בת דברי. שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו לומר, שהיא
  לבדה היתה זונה: שלמית. דהות פטפטה שלם עלך, שלם עלך, שלם עליכון, מפטפטת
  בדברים, שואלת בשלום הכל: בת דברי. דברנית היתה, מדברת עם כל אדם לפיכך
  קלקלה: למטה דן. מגיד שהרשע גורם גנאי לו, גנאי לאביו, גנאי לשבטו, כיוצא בו
  אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שמות לא, ו.), שבח לו שבח לאביו שבח לשבטו: {יב}
  <#ויקרא פרק-כד-{יב}!> וינחהו. לבדו, ולא הניחו מקושש עמו, ששניהם היו בפרק
  אחד, ויודעים היו * (י)* שהמקושש במיתה, (סנהדרין עח:) שנאמר מחלליה מות
  יומת (שמות
  שם יד.), אבל לא פורש להם * (כ)* באיזו מיתה, לכך נאמר כי לא פורש מה
  יעשה לו (במדבר
  טו, לד.), אבל במקלל הוא אומר, לפרוש להם, שלא היו יודעים אם חייב מיתה אם
  לאו: {יד} <#ויקרא פרק-כד-{יד}!> השמעים. אלו העדים: כל. להביא את
  הדיינים: את ידיהם. אומרים לו דמך בראשך, ואין אנו נענשים במיתתך, * (ל)*
  שאתה גרמת לך: כל העדה. במעמד כל העדה (ת"כ פרק יט, ג.), (מכאן), ששלוחו של
  אדם כמותו: {טו} <#ויקרא פרק-כד-{טו}!> ונשא חטאו. בכרת, כשאין התראה: {טז}
  <#ויקרא פרק-כד-{טז}!> ונקב שם. אינו חייב עד שיפרש את השם, ולא המקלל
  בכינוי: ונקב. לשון קללה, כמו מה אקב (במדבר כג, ח.): {יז} <#ויקרא
  פרק-כד-{יז}!> ואיש כי יכה. לפי שנאמר מכה איש וגו' (שמות כא, יב.), אין לי
  אלא שהרג את האיש, אשה וקטן מנין, תלמוד לומר כל נפש אדם: {כ} <#ויקרא
  פרק-כד-{כ}!> כן ינתן בו. פירשו רבותינו שאינו נתינת מום ממש, אלא תשלומי
  ממון שמין אותו כעבד, * (מ)* לכך כתיב בו לשון נתינה, דבר הנתון מיד ליד: {כא}
  <#ויקרא פרק-כד-{כא}!> ומכה בהמה ישלמנה. למעלה דבר בהורג בהמה, וכאן דבר
  בעושה * (נ)* בה חבורה: ומכה אדם יומת. אפילו לא הרגו, אלא עשה בו חבורה,
  שלא נאמר כאן נפש, ובמכה אביו ואמו דבר הכתוב, * (ס)* ובא להקישו למכה בהמה,
  מה מכה בהמה מחיים, אף מכה אביו ואמו מחיים, פרט למכה לאחר מיתה, לפי שמצינו
  שהמקללו לאחר מיתה חייב, הוצרך לומר במכה שפטור, ומה בבהמה בחבלה, שאם אין
  חבלה אין תשלומין, אף מכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהם חבורה: {כב}
  <#ויקרא פרק-כד-{כב}!> אני ה' אלהיכם. אלהי כולכם, כשם שאני מיחד שמי
  עליכם, כך אני מיחד שמי על הגרים: {כג} <#ויקרא פרק-כד-{כג}!> ובני ישראל
  עשו. כל המצוה האמורה בסקילה במקום אחר דחייה, רגימה, ותלייה: חסלת פרשת
  אמור:

‫בתאריך יום ד׳, 29 באפר׳ 2026 ב-14:51 מאת יוחנן דינקל <‪d0527653@gmail.com
‬‏>:‬

עדיף עם רשי

--
גבאי נכבד!
אתה משתמש ונהנה מהפורום החשוב?
תכיר טובה למנהל הפורום, שמשקיע מזמנו וכוחו להצלחת הפורום.
וכל מי שעוסק בצרכי ציבור באמונה הקב''ה ישלם שכרו.
לתמיכה בפורום גבאים
כרטיס אשראי מאובטח או בהו''ק דרך נדרים פלוס-
לחץ כאן. https://www.matara.pro/nedarimplus/online/?mosad=7014002
או בהעברה לבנק פאג''י (52) סניף 179 מ''ח 504211 ע''ש יוסף נברוצקי

‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'פורום גבאי בית הכנסת' של
קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל
FORUMGABOIM+unsubscribe@googlegroups.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל
https://groups.google.com/d/msgid/FORUMGABOIM/CADLv7CeHAza4TwUWuLGGzQbgcL%2B3hs-o-Hi8HicpHX6GwEohRQ%40mail.gmail.com
https://groups.google.com/d/msgid/FORUMGABOIM/CADLv7CeHAza4TwUWuLGGzQbgcL%2B3hs-o-Hi8HicpHX6GwEohRQ%40mail.gmail.com?utm_medium=email&utm_source=footer
.

--
גבאי נכבד!
אתה משתמש ונהנה מהפורום החשוב?
תכיר טובה למנהל הפורום, שמשקיע מזמנו וכוחו להצלחת הפורום.
וכל מי שעוסק בצרכי ציבור באמונה הקב''ה ישלם שכרו.
לתמיכה בפורום גבאים
כרטיס אשראי מאובטח או בהו''ק דרך נדרים פלוס-
לחץ כאן. https://www.matara.pro/nedarimplus/online/?mosad=7014002
או בהעברה לבנק פאג''י (52) סניף 179 מ''ח 504211 ע''ש יוסף נברוצקי

‏קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'פורום גבאי בית הכנסת' בקבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל FORUMGABOIM+unsubscribe@googlegroups.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/FORUMGABOIM/CAG9Qm8MixxdWi8cJ_Bw73DgNsb0bEvtfMxE-W3_3j6oKxZnOfw%40mail.gmail.com.